חזרה לחנות

חזרה לחנות
0506797114

15 ש"ח

חיי מוהר"ן תלד

(ה) כְּשֶׁכָּתַבְתִּי לְפָנָיו סֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית הָרִאשׁוֹן, וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי מִתּוֹךְ כְּתָבָיו, וַאֲנִי כּוֹתֵב עַל הַסֵּפֶר בִּדְיוֹ, וְנִמְשַׁךְ הַדָּבָר זְמַן רַב, כִּי בִּתְחִלָּה כָּתַבְתִּי לְפָנָיו קְצָת בְּעֶרֶךְ חֲצִי בּוֹגְן [גִּלְיוֹן], וְאַחַר-כָּךְ לֹא נִזְדַּמֵּן פְּנַאי לִכְתֹּב לְפָנָיו, וְנִמְשַׁךְ בְּעֶרֶךְ שְׁלשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו עוֹד מְעַט. אַחַר-כָּךְ נִתְבַּטֵּל הַדָּבָר לְעֵרֶךְ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּפַעַם אַחַת קֹדֶם חֲנֻכָּה נִתְעַכַּבְתִּי בִּבְּרֶסְלַב בְּעֶרֶךְ שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת אֶצְלוֹ וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו כָּל הָאָלֶף-בֵּית. וְאָז כָּתַבְתִּי לְפָנָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם כַּמָּה שָׁעוֹת רְצוּפִים, עַד שֶׁנִּגְמַר בִּשְׁלֵמוּת תְּהִלָּה לָאֵל. וְהָיָה כָּבֵד הַדָּבָר עָלָיו מְאֹד, אַךְ מֵאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל מָסַר נַפְשׁוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זְכוּת וְטוֹבָה לְהַכְּלָל.

וּפַעַם אַחַת כָּתַבְתִּי לְפָנָיו כִּמְעַט כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְאַחַר-כָּךְ לְעֵת עֶרֶב עָנָה וְאָמַר: "בּוֹא לְחֶשְׁבּוֹן עִמִּי עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם, מֶה עָשִׂינוּ בּוֹ" וְאָמַר: "הֲלֹא הִתְפַּלַּלְנוּ וְגַם לָמַדְנוּ מְעַט וְאַחַר-כָּךְ כָּתַבְנוּ, וְגַם זֶה הוּא לִמּוּד הַיְנוּ מַה שֶּׁכּוֹתְבִין דִּבְרֵי תוֹרָה נֶחְשָׁב גַּם-כֵּן לְלִמּוּד". וְאָמַר אָז: "כָּל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֲנִי חָפֵץ מְאֹד לַעֲשׂוֹתוֹ וּלְגָמְרוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד דַּיְקָא, וְלֹא לְהַשְׁהוֹתוֹ לִזְמַן אַחֵר". וְאָמַר: "אִם הָיָה אֶפְשָׁר לִגְמֹר כְּתִיבַת סֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית בְּיוֹם אֶחָד, הָיִיתִי חָפֵץ מְאֹד בָּזֶה".

חיי מוהר"ן שעט

(מא) פַּעַם אַחַת הָיָה סֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית בִּכְתָב אֵצֶל חֲבֵרֵנוּ רַבִּי נַפְתָּלִי, וְרַבִּי נַפְתָּלִי יָשַׁב עִמּוֹ עַל הָעֲגָלָה, כִּי הָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ כְּשֶׁנָּסַע לְנָאוְורִיטְשׁ. עָנָה וְאָמַר עַל סֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית שֶׁרָאָהוּ בְּיַד רַבִּי נַפְתָּלִי הַנַּ"ל: (מַיין לִיבֶּער הַרְצִיקֶער חָבֵר מַיין לִיבֶּער גִיטְרַייעֶר חָבֵר. הָאט דָאס הָאט מִיךְ גִּימַאכְט פַאר אֵיין יְהוּד). "אֲהוּבִי וְרֵעִי, הַמָּסוּר זֶה עָשָׂה אוֹתִי לִיהוּדִי" הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי אֵלּוּ הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּסֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית עַל כָּל מִדָּה וּמִדָּה, עַל-יְדֵי-זֶה הִתְגַבֵּר לְשַׁבֵּר כָּל מִדָּה וּמִדָּה עַד שֶׁזָּכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה:

זה עשה אותי ליהודי

"ליקוטים נפלאים אשר ליקט בימי ילדותו, כל אשר השיג יד חכמתו הגדולה, להבין דבר מתוך דבר, ואסף מכל ספרי קודש כל אשר מצא בהם מה שנוגע למוסר ולהנהגות ומדות ישרות, וכתבם אצלו לזכרון, הן מה שמבואר בדברי חז"ל איזה מעלה של מדה טובה, או להיפך - גנותה של מדה רעה, הכל באשר לכל העתיקם על סדר א`-ב` אצל כל מדה ומדה והיפוכה, למען לכת בדרך טובים ואורחות צדיקים לשמור, ונוסף לזה השיגה חכמתו הרמה, הרבה דברים יקרים ונפלאים, אשר אינם מבוארים בפירוש בדברי חז"ל, אך ברוב עוצם השגתו הבין דבר מתוך דבר, והשיג חידושים יקרים בעניני המדות מתוך הפסוקים ומתוך דברי חז"ל, אשר אינם מבוארים בפירוש, כי אם ברמז למשכיל כמותו וכל זה חיבר קודם הבר-מצוה שלו" [מתוך הקדמת תלמידו הרה"צ רבי נתן מברסלב זצוק"ל לספר זה] ספר זה היה מאד חביב בעיניו, ורגיל היה לומר: זה עשה אותי ליהודי [תרגום מלשון המדוברת] וכונתו היתה שעל ידו זכה לתיקון המדות כראוי.


ספר האלף בית..

ספר המידות (נקרא בתחילה "ספר האלף-בית") נכתב על ידי רבי נחמן מברסלב והוא אוסף של מאמרים על המידות השונות, וכן על היבטים שונים בחיי האדם. הספר ערוך על פי סדר האלף-בית, על פי נושאים, ומחולק לשני חלקים. החלק הראשון חובר על ידי רבי נחמן מברסלב בגיל 6, החלק השני נכתב על ידו מאוחר יותר.
בתחילה, היה הספר כתוב בכתב יד אצל רבי נחמן, שלא פרסמו, אולם בשנת 1803 (תקס"ג) קרא רבי נחמן לרבי נתן מברסלב והקריא לו את רוב הספר על מנת שיכינו לדפוס. רבי נחמן העריך מאוד את הספר, ואף אמר עליו "הספר הזה הוא ידידי הטוב! זה הספר עשה אותי יהודי!".
הספר נדפס לראשונה בשנת 1810 (תקע"א) ולאחר מכן, בשנת 1822 (תקפ"ג) הודפס מחדש בצירוף מראי מקומות למקורות חלק מהערכים. בשנים מאוחרות יותר נוספו עוד מראי מקומות, חלקם נכתבו על ידי רבי צדוק הכהן מלובלין, וחלקם על ידי רבי נחמן חזן מטולצ'ין.
בחסידות ברסלב, נחשבים מראי המקומות כ"פירוש" על הספר במידה מסוימת, שכן בלעדיהם קשה מאוד להבינו או להבין איך מבוסס הערך על המקור, למי שאינו בעל בקיאות בתנ"ך ובספרות חז"ל.